.innerImg{ float: right; }

חודש סיוון

חודש סיוון הוא החודש השלישי בספירה שמתחילה מחודש ניסן. בעבר הרחוק, תקופת מרץ/ ניסן נחשבה תקופה של התחדשות, בעיקר בשל העובדה ששוב החלו השדות והצמחים לפרוח- ובחברות המבוססות על חקלאות דבר זה הוא מאוד חשוב. לכן, ולא רק בדת היהודית (גם הלוח הרומי החשוב מאוד התחיל באביב- רק שהוא השתנה מאוחר יותר, מטעמי תועלת, וראשית השנה הרומית עברה למה שאנו קוראים היום ינואר), הספירה החלה מחודשי האביב. שמו של חודש סיוון, גם הוא ממקור בבלי (שבי ציון- היהודים ששבו מגלות בבל, הביאו עמם כפי הנראה גם את שמות החודשים הבבלים)- מגיע אולי מן המילה סיוונו שמשמעותה כפי הנראה- עת להט השמש. בחפירות בעיר העתיקה גזר (הנמצאת בשפלת יהודה), נקרא החודש בשם "קציר כל", כלומר- החודש שבו קוצרים הכל/ חודש הקציר הכללי. נציין כמה תאריכים חשובים בחודש- ולוא דווקא הידועים שבהם. טוב, אז לגבי חג השבועות, חג מתן תורה, אנו יודעים- וכך גם המסורת לגבי יום לידתו ופטירתו של דוד המלך החל אף הוא בשבועות. הבה נסקור תאריכים נוספים. ב ו' (ויש אומרים ב ז') בסיוון אנו גם מציינים את יום פטירתו של ר' ישראל הבעל שם טוב. הבעש"ט נולד סביב שנת 1700 (יש ויכוח לגבי השנה המדויקת) ונפטר כפי הנראה ב 1760. לפי שמו ידוע שעסק בקבלה מעשית בעזרת שימוש בשמות, והוא נחשב כמובן כמייסד תנועת החסידות (למעשה את הצעדים המשמעותיים יותר עשו תלמידיו, שאף כתבו את שבחיו ותורתו, אך בכ"ז הוא עצמו נחשב למייסד). בשל העובדה שהבעש"ט ותלמידיו פעלו בתקופה בה הטראומה מסיפורו- ומסופו- של שבתאי צבי- הייתה עדיין טרייה- התפתחה עויינות רבה בין חלקים שונים ביהדות הרבנית- וזהו למעשה אותו הקרע הידוע בין ה"חסידים" ל"מתנגדים". תפיסת המחשבה שלו הייתה מבוססת במידה לא מועטת על קבלת האר"י, העוסקת בין השאר ביכולתו של האדם היחיד להשפיע בעולם, לקרב את הגאולה ועוד. כל מה שאני מציין כאן מקובל על חלק מהחוקרים- ואחרים חושבים בוודאי שאיני מדייק- אבל- קשה מעט לסכם את הכל בטקסט כה קצר...

לגבי שבועות- נציין גם שיכול להיות שמשמעות המילה "רגלים" מגיעה מן העליה לרגל לירושלים בימי בית המקדש- אך ישנה גם אפשרות שמדובר באתרים שנחקרו ע"י פרופ' אדם זרטל ונמצאים כולם באזור שכם, הר עיבל, ובקעת הירדן. אתרים אלה היו קיימים בתקופה בה דוד ושלמה ביססו את ממלכתם- והיו מורכבים מגלי אבנים בצורת כף רגל אדם- אליהם עלה חלק מהעם לצורך פולחן- ואולי- כך טוען זרטל- זהו מקור המילה "עליה לרגל"- פשוטו כמשמעו. יתכן, כך סובר זרטל, שאלו האתרים המכונים "גלגל" (ג' בחיריק).

העיר בני ברק נוסדה בי"א בסיוון- לפני 90 שנה. את מיקומה כולנו מכירים- אף שבני ברק המקראית הייתה מעט יותר דרומה מזו של ימינו- שהרי אנו מזכירים אותה בהגדה של פסח (רבי עקביא התגורר בה)- ולציון אירוע זה נקרא גם צומת מסובין בשמו.

ומה לגבי ארץ זבת חלב ודבש? והציטוט "דבש וחלב תחת לשונך"? פסוק זה נדרש על התורה ועל מתן תורה. מנהג מאכלי החלב בשבועות ידוע מצרפת ואשכנז של ימי הביניים. ברם, נראה שאת הדחיפה הגדולה לשידוך בין חג השבועות לחלב, קיבל החלב דווקא מהציונות של המאה ה- 20. ובכ"ז, גדולי ישראל נדרשו לנושא הקשר בין החלב לשבועות במהלך מאות שנים- והביאו פירושים שונים.

נצטט כאן מעט מהויקיפדיה בנושא:
למנהג זה ניתנו הסברים רבים
  • המקור הקדום ביותר הידוע לנו למנהג זה, כאמור, הוא רבינו אביגדור צרפתי, מבעלי התוספות, המביא רמז למנהג בראשי התיבות: "וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים, בְּהַקְרִיבְכֶם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה',בְּשָׁבֻעֹתֵיכֶם... ראשי תיבות חלב - בשבועותיכם."‏
  • במסורת היהודית נפוץ טקס חניכה שנערך לילדים קטנים המתחילים ללמוד תורה. בקהילות מסוימות נהגו בעבר להתחיל את הלימודים עם הילדים בבית הכנסת בבוקר חג השבועות, ובד בבד להאכיל אותם במאכלי חלב ודבש, שעל פי חז"ל נמשלו לתורה בפסוק "דבש וחלב תחת לשונך" שבשיר השירים. עם השנים הועתק מקום תחילת הלימודים של הילדים מבית הכנסת לבית ספר ייעודי -"תלמוד תורה", אך המנהג לאכול דבש וחלב בחג השתמר בבתי הכנסת בקרב המבוגרים, מטעמים דומים.
  • רבי משה איסרליש כתב‏ שנראה שהטעם הוא כדי שיאכלו שני לחמים זכר לקרבן שתי הלחם, ודבר זה מושג כשמקיימים ארוחה חלבית וארוחה בשרית המצריכות לפי ההלכה לחמים נפרדים.
  • המשנה ברורה כותב בשם "גדול אחד", שהטעם הוא שכאשר בני ישראל ירדו מהר סיני הם אכלו מאכלי חלב כיוון שהם לא היו ערוכים לאכול מיד בשר, שדורש הכנות רבות כמו שחיטה והוצאת הדם.
  • הבאר היטב מביא טעם בשם הזוהר לפיו שבעת השבועות של ספירת העומר הם כשבעה נקיים של נידה ובשבועות נטהרים, כך שהמעבר לחלב מסמל את המעבר ממידת הדין למידת הרחמים.
  • במתן תורה, בני ישראל מתעלים למדרגה הרוחנית הגבוהה של אדם הראשון קודם חטא עץ הדעת ואי אכילת בשר מסמל מעמד זה, שכן לפני ימי נח היה אסור על בני האדם לאכול בשר.
  • החלב מסמל את הנתינה של הגדול לקטן, של אם לבנה, ובדומה לכך התורה היא מתנה של ה' לעמו ‏