.innerImg{ float: right; }

חודש אייר

חודש אייר נחשב כבר ללב ליבו של האביב. שמו, כשמם של שאר חודשי השנה שלנו, מגיע מהשפה הבבלית ומשמעותו אור. במקורות הוא מכונה גם "ירח זיו"- גם כאן במשמעות של אור- כנראה בשל העובדה שמבחינה מטאפורית, החורף נתפס כ "חשוך" וחודשי האביב מביאים עמם את אור השמש. פירוש נוסף למילה זיו הוא כנראה ניצן- ע"ש הניצנים שאנו רואים בשדות בתקופה זו. אנו מכירים גם את השיר "ניצנים נראו בארץ" בלחנו של נחום היימן (ובעיקר בביצוע הגיבעטרון). שיר זה מבוסס למעשה על פסוק בשיר השירים- השייך גם הוא לעונה שלנו "כִּי-הִנֵּה הַסְּתָו עָבָר הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ, הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ, עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ. הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ". הזמיר, במקרה שלנו- הוא לא שם של ציפור- אלא כנראה שם כללי לקטיף של פירות (זיכרו גם את אחד מכלי הקטיף הקרוי מזמרה). גם יעקב אבינו אומר לבניו: "אִם כֵּן אֵפוֹא זֹאת עֲשׂוּ: קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ בִּכְלֵיכֶם וְהוֹרִידוּ לָאִישׁ מִנְחָה מְעַט צֳרִי וּמְעַט דְּבַשׁ נְכֹאת וָלֹט בָּטְנִים וּשְׁקֵדִים". גם כאן, השורש ז.מ.ר משמעותו- קחו/קטפו מפרי הארץ. כיום, בתקופה המודרנית, אנו יכולים לאכול פרי גם שלא בעונתו- אבל בעבר לעונות וחודשי השנה הייתה חשיבות הרבה יותר גדולה מבחינת הקשר שלהם לגידולים מסוימים.

נציין שני דברים הקשורים לחודש אייר- יום העצמאות ול"ג בעומר. ליום העצמאות, אני ממליץ לקפוץ לפארק בסן סימון- אך הפעם לא כדי לרדוף אחרי הילדים, אלא כדי להיזכר בקרב החשוב שהיה שם, קרב שנערך בשלהי אפריל 1948. כאשר מונה רפאל איתן המנוח לרמטכ"ל, בחר לומר את המשפטים הבאים: "לא הרחק מכאן, לפני שלושים שנה, נקבע בקרב כבד עתידה של ירושלים לחזור ולהיות בירת עם ישראל לנצח. היתה לי זכות לקחת חלק באותו קרב. וכבוד גדול היום, במקום הזה, לקבל את כהונת הרמטכ"ל". הקרב בסן סימון, עליו ניתן לכתוב תילי תילים של מילים, היה חשוב מאוד משום שאחריו, בין השאר, החלה בריחה המונית של רבים מערביי השכונות הסמוכות, שרבים מהם היו עוינים לתושבים היהודים של העיר. האזור עלו יושב המנזר בסן סימון, נמצא בשליטה על שכונות יהודיות מבודדות, ועל דרכים לשכונות רחוקות יותר ולבסיסים בריטים עליהם הייתה כוונה להשתלט לאחר עזיבת הבריטים. בקרב לחמו בין השאר דדו- שהפך לימים לרמטכ"ל, וגם אורי בן ארי, מרדכי בן פורת, עוזי נרקיס (תראו כמה גנרלים לעתיד)- ויורם קניוק. אחד מבין כ 18 ההרוגים בקרבות הארוכים סביב המנזר היה גם מאלה הקרויים "נצר אחרון"- חיילים שעלו ארצה לאחר שכל משפחתם נרצחה בשואה, ואז נהרגו כאן במלחמת השחרור. הכוחות הצליחו לכבוש את המנזר, אך היו למעשה נצורים בו, ובעצם כמעט הפסידו את הקרב. בשלב כלשהו הוחלט גם שהבריאים ייסוגו והפצועים יישארו ולמעשה יפוצצו עצמם כדי שלא ליפול חיים בידי האויב ולעבור התעללות (ביניהם רפול, לימים הרמטכ"ל). אלא שאז, ללא הסבר הגיוני, החלה מנוסה של הערבים. על שלט הזיכרון הקטן בפאתי הפארק כתוב "כאן עזבום החיים ולא עזבם אומץ הלב".

לגבי ל"ג בעומר, נציין רק שאמנם אנו מכירים את המסורת על המגפה של תלמידי רבי עקיבא, וכן ידוע לנו על מדורות אפילו בימי הביניים- אבל- ענייני בר כוכבא וחג זה אינם ברורים דיים, והגיעו כנראה רק בראשית המאה ה- 20, בעת בה התנועה הציונית רצתה לחזק ולהדגיש חגים שהיו בעלי משמעות ציונית- חגים של גבורה וחירות (חנוכה ול"ג בעומר) או של קשר לאדמה- כמו ט"ו בשבט. נזכור גם את העובדה שרבי עקיבא היה פטרונו הדתי של בר כוכבא- והדבר הקל על החיבור. ישנה גם מסורת המספרת על אחד הקרבות של בר כוכבא ברומאים, בו הוא ניצח, ולפי המסורת קרב זה התרחש בל"ג בעומר.