.innerImg{ float: right; }

הר הזיתים ומורדותיו- וביקור האפיפיור

לרגל ביקור האפיפיור בישראל, והטקס שאותו קיים באזור עמק יהושפט, הסמוך לגת שמנים (במורדות הר הזיתים), ראוי לבחון בקצרה את חשיבותו של אזור זה במסורת הנוצרית. לצורך כך יש להבין גם את חשיבות האזור ביהדות ובאסלאם.

להר הזיתים חשיבות רבה וידועה במסורת היהודית, הידועה לכול. ההר היה סמוך מאוד לבית המקדש, עליו נהגו לשרוף את הפרה האדומה, ממנו העבירו החלטות הנוגעות למועדי החגים השונים באמצעות משואות, דרכו נשלח ביום הכיפורים השעיר לעזאזל אל המדבר ועוד. המסורת אף מספרת שלאחר חורבן בית המקדש נדדה ממנו השכינה להר הזיתים לשלוש וחצי שנים. מההר היו צופים יהודים במשך הדורות על מקום המקדש ומתאבלים. במשך מאות שנים היה ההר מרכז עליות לרגל של יהודים אשר לא יכלו להתקרב להר לאחר חקיקה שנעשתה בזמן הכיבוש המוסלמי. מן הסתם הדבר הושפע גם מן הפסוק בזכריה י"ד "... ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים אשר על פני ירושלים ונבקע הר הזיתים מחציו מזרחה וימה". כמו כן מופיע ההר ברמז גם בנבואת יחזקאל על קיבוץ גלויות העם באחרית הימים "וקבצתי אתכם מן העמים... ויעל כבוד ה' מעל תוך העיר ויעמוד על ההר אשר מעבר לעיר..." (יחזקאל י"א, כ"ג).

מסורות שונות הקשורות לזכות להיקבר בהר נפוצו בקרב היהודים. היו שנטלו עפר מן ההר כדי לפזרו מעל קברי יקיריהם. כמו כן מספרת המסורת שבניגוד לעצמות יהודים מן הגולה שיאלצו לעבור מתחת לאדמה בזמן ביאת המשיח כדי להגיע להר הזיתים- הרי שאלו הקבורים בהר לא יעברו תהליך קשה זה. ישנן אף מסורות נוספות, כמו זו הטוענת שהקבורים בהר יקומו לתחייה ראשונים, ואף גופותיהם ישמרו היטב. כך או כך, בהר נמצאים בין השאר קבריהם של ש"י עגנון, מנחם בגין (בסמוך לקבריהם של פיינשטיין וברזני אנשי לח"י ואצ"ל שפוצצו עצמם לפני עלותם לגרדום), יואל משה סלומון, הרב קוק, פינחס רוטנברג, רבי חיים בן עטר, אליעזר בן יהודה, רבי עובדיה מברטנורא- ואף שרידיהם של חללי הרובע היהודי בתש"ח שהועברו להר לאחר מלחמת ששת הימים. חלקת קבר בבית הקברות היהודי בהר יכולה לעלות עשרות אלפי דולרים.

יש לציין, אגב, שכפי הנראה יהודים נהגו לקבור את מתיהם במורד שממזרח להר הבית, ורק בסוף המאה ה- 15 החלו לקבור באופן שיטתי בחלק המזרחי של עמק יהושפט- מורדות הר הזיתים.

עם זאת, בהר ובמורדותיו נמצאים מזה כ 2000 שנה קברים המיוחסים לזכריה הנביא, לאבשלום, לנביאים חגי זכריה ומלאכי- ועוד. נוסעים יהודים רבים שביקרו בעיר במהלך הדורות מזכירים את הר הזיתים ועמק יהושפט- על הקברים המונומנטאליים שהיו מצויים בהם. כך למשל ניתן למצוא התייחסות מפורשת בכתביו של הנוסע היהודי מספרד- בנימין מטודלה, שביקר במקום בשנת 1170.

במסורת הנוצרית ההר זוכה למקום מכובד מאוד. ישו ישב על הר הזיתים, לימד בהר הבית וחזר להר, ניבא משם את חורבנו וכמובן נתפס לרגליו. לגת שמנים, לפיכך, יש חשיבות רבה במסורת הנוצרית. בנוסף, לפי המסורת הנוצרית הוא אף עלה השמימה מהר הזיתים, וזאת לאחר תקופת ההתגלות שלו בין פסח לשבועות- לאחר צליבתו. נזירים פרנציסקאנים נהגו לחלק במורדות הר הזיתים זרי פרחים אדומים לעולי הרגל- פרחים שסימלו את סבלו של ישו. למעשה, מלבד כנסיית הקבר, עולי רגל נוצרים רבים ראו בהר הזיתים את פסגת הביקור שלהם בירושלים. יש לזכור שחלק מן האתרים הקדושים לנצרות היו בשליטה מוסלמית, דבר ששיווה משנה חשיבות להר הזיתים ולמורדותיו. למותר לציין את שלל הכנסיות המצויות בהר ובמורדותיו, הראויות לאזכור נפרד.

יש לזכור שמן ההר נבא ישו על יום הדין, ומסורת נוצרית זו מצטרפת למעשה למסורות יהודיות ומוסלמיות. שלוש הדתות המונותיאיסטיות ראו באזור שבין הר הבית להר הזיתים את מקום יום הדין האחרון. מסורת מוסלמית המיוחסת ליהודי מומר בן המאה השביעית- עבדאללה בן סלאם, מתארת שיחה בינו לבין הנביא מוחמד ..."היא מקום ההיאספות (לתחיית המתים) ובה תחיית המתים ובה הצראט (הגשר על פני גיהנום)..." . מסורת נוצרית, שנסמכה עת מסורת מוסלמית, כפי הנראה, טענה שישנה נבואה שהנוצרים ישתלטו יום אחד על העיר דרך שער הרחמים- הוא שער הזהב- ולכן השער חתום באופן תמידי. מיקומו וקרבתו לעמק יהושפט ולהר הזיתים וודאי לא הזיקו למיתוסים שפרחו. מסורות אלו צוינו על ידי נוסעים רבים- ביניהם גם הרמן מלוויל (מחבר הספר מובי דיק), וכן הסופר הידוע מארק טוויין (שניהם ביקרו בארץ במהלך המאה ה- 19). מסורת מוסלמית נוספת סברה שהמשיח היהודי יגיע ממקום זה אל הר הבית, ולכן, כך מספרים, ייסדו במקום בית קברות מוסלמי לצורך הרתעה.

בספר יואל (ד' 12) נאמר "יעורו ויעלו הגויים אל עמק יהושפט כי שם אשב לשפוט את כל הגויים מסביב". כפי הנראה מקור השם יהושפט הוא "האל ישפוט". שוב, אם כך, ישנו כאן רמז לחשיבות האתר ולקשר שלו למשפט שיתרחש באחרית הימים. גם הנוסע מבורדו (אותו מבקר אלמוני שהגיע ארצה בשנת 333 לספירה) מציין את מיקום עמק יהושפט בחלק העליון של הקדרון, בסמוך למקום החומה המזרחית של העיר העתיקה של ימינו. יש לציין שגם חלקו העליון של הקדרון נקרא בשם המזכיר את השם יהושפט- ואדי ג'וז- ואכן יש המזהים את השם ג'וז כחלק מן המילה יהושפט באנגלית (josaphat).

המסורות עלו ופרחו ברבות השנים ולעתים אף המאמינים עצמם הטילו ספק בנכונות האמונה שבמקום יתקיים משפט אחרית הימים. הנוסע פליקס פאברי הגיע למקום בשנת 1483 והתאכזב כשראה עד כמה העמק צר. הוא היה בספק רב אם באחרית הימים יהיה בעמק מקום לאנושות כולה "במתכונתו זו, יוכל אך בקושי להכיל בתוכו עם אחד, וכל בני שוואביה (המחוז ממנו הגיע פאברי) יוכלו בקושי למצוא בו מקום עמידה, מבלי להזכיר את אלה שהיו קודם לכן, או אלה שיחיו בעתיד". עם זאת פאברי סבר שביום הדין העמק יהיה רחב יותר.

דומה- וללא לעג דתי חלילה- שכדאי לסיים חיבור קצר זה בתיאור המסע של הסופר מארק טוויין שהגיע לאזור במסגרת מסעו בארץ, ואף כתב על מסעו לארץ ספר מרתק ומשעשע "... לא אוכל לומר דבר על עמוד האבן...מעל עמק יהושפט... המוסלמים מאמינים כי מוחמד עתיד לשבת רכוב עליו בבואו ביום הדין לשפוט את העולם. חבל שלא יוכל לשפוט אותו ממשלט אחר, משלו במכה, בלי להשיג את גבול אדמת הקודש שלנו... משער הזהב ... היה הכהן הגדול של היהודים משלח את השעיר ... לעזאזל...לו היו משלחים אותו כעת כי אז לא היה מרחיק לכת אלא עד גת שמנים, כי שם היו קבצנים עלובים... בולעים אותו על ראשו ועל חטאיו. להם לא אכפת הדבר. צלעות כבש וחטאים- יפרנסום כל צרכם".