.innerImg{ float: right; }

הכנסייה היוונית אורתודוכסית ונכסיה בירושלים - תמונת מצב 2014

ובכן, נתחיל במסע אל תום האלף.
ממש בסוף 1999 מת הפטריארך היווני דיאודורוס הראשון. הוא שירת בתפקידו מ 1981, וכבר בחייו רבים טענו לגביו שהיה מאוד מושחת. היו גם האשמות שהבריח סמים וזהב במכוניתו כשעבר מירדן לישראל בתחילת 1988. החקירה, אגב, נגנזה בהוראת הממשלה. כמו"כ היה גם סיפור של רצח נזירה במתחם הפטריארכיה בספטמבר 1995. הרוצח היה כומר צעיר ממר סבא שרצה לשדוד את קופת הכנסייה, אך נתגלה ע"י אותה נזירה אומללה, זוריקה שמה. הוא נתפס והורשע אך מאסר עולם שהושת עליו הומר לאחר זמן קצר בגירוש ליוון, לאחר לחץ שהפעילה הכנסייה. נראה שהעובדה שדודו של הנאשם היה מנכ"ל עיריית פיראוס לא הזיקה לו במיוחד. עורך דינו היה רוני בר און- מי שלימים יהיה שר בכיר בממשלת ישראל. בסוף תקופתו של הפטריארך המנוח פורסם גם הסיפור על עסקת הקק"ל, ששילמה 20 מיליון דולר בתמורה לייפוי כוח של הפטריארך להארכת החכירה של 430 דונם אדמות ברחביה וטלביה. ייפוי הכוח היה מזוייף, אך על כך בהמשך. הפטריארך נקבר בכנסיית וירי גליליאה בהר הזיתים, ובהלוויתו היו לא רק אנשי כנסייה- אלא גם כרישי נדל"ן לא מעטים. זאת, משום שנהוג לומר שהכנסייה היוונית אורתודוכסית היא העשירה בכנסיות בארץ (לפחות בתחום הנדל"ן). יש המעריכים את נכסיה בכ 60% מכלל נכסי הכנסיות בארץ. כרישי הנדל"ן זכרו כנראה עסקאות שעשתה הכנסייה והיו שנויות במחלוקת- כמו למשל החכרת 500 דונם בנצרת ב 1993 תמורת סכום זעום של 900 אלף דולר- לעסקה ששווייה הריאלי עשרות מיליוני דולרים.

מי שנבחר אחריו היה איריניאוס הראשון. הוא הוכתר בשבת, 15/9/2001. באולם הקתוליקון בכנסיית הקבר הצטופפו מאות מוזמנים- 200 אורחים מיוון, וכן בין השאר אורחים מטורקיה, רוסיה, בולגריה, רומניה, סרביה, סלובקיה, קפריסין ואלבניה. בטקס נכחו כל ראשי הכנסיות האחרות- כגון הלטיני, האתיופי, הסיריאני, היווני קתולי, האנגליקני, הלותרני ועוד. גם הנונציו, נציג הכס הקדוש, נכח בטקס. נהוג לומר, אגב, שבארץ יש כ 70 אלף מאמינים לכנסייה זו (ויש אומרים כ 50 אלף בלבד)- ואם סופרים גם את שטחי הרש"פ ואת ירדן- הרי שמדובר ב 200 אלף איש, בערך (ושוב- יש המעריכים את סך כל המאמינים תחת פטריארך ירושלים ב 150 אלף בלבד). נציגים ישראלים נמנעו מלהגיע לטקס- שכן אירינאוס נחשב כמקורב לערפאת. ישראל אף ניסתה להקשות על בחירתו. בסופו של דבר הפטריארך קיבל את אישור הירדנים והפלשתינים- אך לא את אישור ישראל- דבר הסותר, אגב, את חוקת הכנסייה, שמן התקופה העות'מאנית מתחייבת לקבל את אישור המדינה השלטת למינוי פטריארך חדש. מינויו אושר לבסוף ע"י ישראל בסוף 2003 או בראשית 2004. לישראל לא השתלם להסתכסך עם גוף המחזיק באלפי דונמים- למשל קרקעות הנמצאות בסמוך ל "מר אליאס", אזור שנוי במחלוקת בין ישראל לפלסטינים מבחינת שאיפות הבנייה והפיתוח בו. אזור זה וסביבתו, כרוב מוחלט של קרקעות הכנסייה, נרכשו במהלך המאה ה 19. אירינאוס עצמו, לאחר שנים ספורות, הואשם אף הוא בהיותו "פרו ישראלי" והייתה כנגדו אופוזיציה פנימית חזקה. שמו נקשר, איך לא, לאותה עסקה פיקטיבית בין אנשי העסקים היהודים (שהוכח בערכאות, סופית, ממש לאחרונה, כי רימו) לבין הפטריארך שקדם לו, וכן לעסקאות קרקעות נוספות עם היהודים, רחמנא לצלן. יש הטוענים- וכאן תמיד קשה להוכיח בשל שאיפת חלק מהצדדים בעמעום- שחלק מהרכישות של אנשי עטרת כהנים בעיר העתיקה בשנים האחרונות- במיוחד ברובע הנוצרי- לא היו מתבצעות אלמלא הוא. כך למשל לגבי החכרה, ולמעשה מכירה- של המלונות הידועים פטרה ואימפריאל, בסמוך לשער יפו.

לפטריארך היווני אורתודוקסי אחריות רבה לניהול עסקי הכנסייה ואדמותיה- והוא משתף באחריות זו את 17 חברי הסינוד, מעין "ממשלה" של הפטריאכיה. הפטריארכיה עוסקת גם בלא מעט וויכוחים עם גורמים שונים- למשל בסכסוכי קרקעות- אף אם מדובר בשני חדרונים בגודל של כ 6 מ"ר, כפי שהתרחש במחצית הראשונה של שנות ה 90, בסכסוך מול הוואקף על אזור קטנטן בין מסגד החנקה לבין כנסיית הקבר. שמה המקורי בערבית, אגב, הוא "רום אורתודוקס" והיא נחשבת למעשה ממשיכתו של השלטון הנוצרי ביזנטי המפואר. חלק מבכירי הפטריארכיה נושאים אף בתארי כבוד המשמרים שמות של ערים ביזנטיות עתיקות- אפילו שלא תמיד הם ביקרו שם ולמעשה חלקם לא תמיד יודע היכן הייתה אותה העיר. לפטריארכיה, יש להודות, יש היסטוריה של יותר מ 1500 שנה. היא החזיקה מעמד תחת הכיבוש המוסלמי אף שרבים התאסלמו וקהילות נוצריות חרבו, וחלק משרידי היישובים החרבים עברו לירושלים. בזמן הכיבוש הצלבני הם עברו לקונסטנטינופול, והלטינים התחזקו "על חשבונם". הפטריארך הלטיני בנה את ארמונו מצפון לכנסיית הקבר- וצלאח א דין ייסד באותו המקום בדיוק, לאחר מכן, את מסגד החנקה. זהו, אם כך, ההקשר לסכסוך על החדרונים הזניחים לכאורה. עד המאה ה 19 כוחה של הכנסייה היוונית אורתודוקסית היה מועט ורבים התחרו בה בהצלחה. הפטריארך היה אמור לשבת בירושלים אך בפועל שהה רוב הזמן באיסטנבול, שם עסק בעיקר באיסוף תרומות. בעזרת רוסיה (הצארית) האורתודוקסית אף היא (ולא נתעכב כאן על ההבדלים בזרמים), התחזקה שוב הכנסייה ואף החלה במפעלי בנייה גדולים וברכישת קרקעות מסיבית- בארץ ואף בירדן דהיום. רכישות אלו השתלבו היטב במגמה הידועה של מעורבות המעצמות בארץ ובמיוחד בירושלים באותה התקופה. כידוע, שוב ירד כוחם לאחר הקמת ברית המועצות והפסקת התרומות ועולי הרגל- וזו כמובן הסיבה להחכרת האדמות לתנועה הציונית. יש שטענו כבר אז שאחת הסיבות הנוספות להדלדלות הנכסים הייתה אורח החיים המושחת של ראשי הפטריארכיה- טענה השבה וחוזרת פעמים רבות גם כיום, ואף מלווה לעתים במגוון אישומים עסיסיים. יצויין שבתוך הפטריארכיה עצמה יש תמיד מתיחות בין הערבים המקומיים לבין הנציגים היוונים- אלו ואלו רוצים לשמור על חלקם בנתחי העוגה. פעמים רבות טוענים הערבים שהנציגים היוונים מושחתים. יש לזכור שע"מ להגן על עצמם קבעו היוונים במאה ה- 19 שבראש הכנסייה יעמדו תמיד אנשי דת שנולדו ביוון.

הסיפור על העיסקה הבעיתיית הוא בערך כך: ב 25/8/1952 נחתם הסכם עם הכנסייה לגבי אותם שטחים ברחביה וטלביה. ההסכם תוכנן להסתיים ב 2051. לפטריארכיה, כך נהוג לומר, אדמות באזור רחובות אחד העם, קרן היסוד, ז'בוטינסקי, וכן בגבעת אורנים, נווה גרנות, ניות, תחנת הרכבת הישנה, גן הפעמון, עמק המצלבה, גבעת רם, הר הזיתים, שטחים במרכז העיר, בעיר העתיקה ועוד. החשש הברור הוא מירידת ערך של הנכסים ככול שייתקרב זמן פקיעת ההסכם- אלא אם כן מאריכים שוב את החוזה. אפילו כמות הדונמים לא ברורה- 430, 450- או אפילו 527. אדם בשם רבינוביץ' ועוד אחד בשם מורגנשטרן, הצליחו להונות את המדינה- ואת נציגם שלהם, ד"ר יעקב וינרוט- כך קבע בית המשפט- וטענו שהפטריארך הזקן (המנוח מזה זמן, כיום) חתם על על אותו ייפוי כוח להארכה נוספת ב 999 שנים. לימים הסתבר שהחתימה זוייפה. הכנסייה, אגב, וזו דעתי בלבד- לא בהכרח מתנגדת באופן עקרוני לעסקאות מסוג זה- אלא שקרוב לוודאי שאחד הדברים העומדים על הפרק הוא רצונה של הכנסייה למצות את רווחייה מהנכסים שבבעלותה ולשפר את מצבה הכלכלי שלפחות בשנים האחרונות לא היה משביע רצון. לצורך כך אף החליפה הכנסייה עו"ד במחצית שנות ה 2000, ושכרה את שירותיו של עו"ד גלעד שר- דמות ציבורית ידועה ומכובדת ומי שהיה שנים ספורות קודם לכן מנהל לשכת ראש הממשלה אהוד ברק. לפני כן עסק שר בהליכים לאישור מינוי אירינאוס, מה שלא הזיק אולי ליחסיו עם הפטריארכיה. הוא עצמו החליף בתפקיד גישור זה את עו"ד פרופסור יעקב נאמן. איך אומר גיא זהר- מבולבלים- גם אנחנו... הפטריארך, אגב, בפגישה עם צען מרעיתו בעמאן ב 24/5/2004 הכחיש לחלוטין, בתגובה להאשמה כלפיו, שעורכי דינו יהודים. נפלאות דרכי האל, מסתבר. הפטריארכיה מתוסכלת- שכן שורת עסקאות לא מוצלחות גרמו לה הפסדים של עשרות מיליוני שקלים (במקרה המועט) בעשרות השנים האחרונות. חלק מהסכסוכים עדיין תלויים עומדים בבתי המשפט.

בקיץ 2005 מונה פטריארך חדש, תיאופילוס השלישי, ואירינאוס למעשה גורש מתפקידו. טקס מינויו היה בנובמבר 2005. גם במינוי זה לא הכירה ישראל מיד, וגם את מינוי זה אישרה רק כשנתיים לאחר מכן, בדצמבר 2007. גם מול הפטריארך הנוכחי המדינה והקק"ל מנהלות דיונים בבתי משפט, וגם דיונים אלו סבוכים. גם הקק"ל, ולא רק הכנסייה, מפסידה לעתים סכומי עתק.

הפטריארך הקודם, אגב, לא רק שהודח מתפקידו והורד בדרגה, אלא גם כלוא בחדרו הצר בתוך הפטריארכיה ומקבל את מזונו בסל אותו הוא משלשל מחלונו- ממשפחה הדואגת לו. מצד שני- תלוי את מי שואלים, שכן הכנסייה טוענת שהוא מתבודד מרצונו. גם כאן האמת חמקמקה משהו. אירינאוס עצמו טוען שמחליפו הוכר ע"י המדינה בשל הסכמתו לשלם 13 מיליון דולר לקק"ל, סכום הנמצא במחלוקת באחד הסכסוכים בין הקק"ל והמדינה לכנסייה. הטענה שמעלה אירינאוס גם נוקבת בשם המתווך בעסקה זו- איש העסקים, השר לשעבר ובכיר המוסד לשעבר, רפי איתן. איתן מודה בחלקו בתיווך אך כמובן מכחיש את ענייני הכספים. אירינאוס רואה בהדחתו עד היום הליך בלתי חוקי.
אציין בכנות, שהרשת מלאה בחומר רלוונטי ואותנטי. הושט היד וגע בו.